חלוקת רכוש

חלוקת רכוש, איזון משאבים ופירוק שיתוף.

החוק במדינת ישראל המסדיר את ענייני חלוקת הרכוש בעת פקיעת הנישואין הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, אשר חל על בני זוג שנישאו לאחר ה-1.1.1974.

על בני זוג אשר נישאו טרם ה-1.1.1974 חלה "חזקת השיתוף" אשר הינה יציר הפסיקה.

במידה ובני הזוג ערכו ביניהם הסכם יחסי ממון ואיזון משאבים כחוק, הרי שבבואם להתגרש יחול ההסכם בכל הנוגע לחלוקת רכוש, כך שעריכת הסכם מבעוד מועד יכולה למנוע התדיינות ארוכה ומייסרת בערכאה השיפוטית.

ככל שבני הזוג לא ערכו הסכם חלוקת רכוש, אזי יחולו לגביהם הוראות החוק או "חזקת השיתוף".

ככלל, הרכוש שנצבר במשותף, מיום נישואי הצדדים ועד היום שנקבע כ'מועד הקרע', יתחלק בין הצדדים מחצה על מחצה (50% לכל אחד מהצדדים), כאשר פעולה זאת על פי החוק קרויה "איזון משאבים".

הנכסים אשר הינם ברי איזון: כספים משותפים, עזבונות בנק, זכויות סוציאליות ממקום העבודה – לרבות זכויות פנסיוניות, נכסי מקרקעין, כלי רכב, ניירות ערך, עסקים, מוניטין, חובות וכיוצ"ב.

הנכסים אשר אינם ברי איזון: פיצויים בגין נזקי גוף, מתנות, כספי ירושות וצוואות (ובלבד שאלו לא הוטמעו ברכוש המשותף).

יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם הערכאה השיפוטית תקבע כי צד אינו זכאי למחצית הזכויות, אלא לחלק גדול יותר או קטן יותר, וזאת לפי סעיף 8(2) לחוק, המורה על חלוקה לא שוויונית וזאת במקרים חריגים בלבד בהם לדוגמא ניתן להוכיח כי לא היה מאמץ משפחתי משותף שתרם לצבירת הרכוש, מקרים בהם קיימים פערי שכר אסטרונומיים לדוגמא, וכיוצ"ב.

ברוב המקרים על מנת לאזן את זכויות הצדדים נדרשת חוות דעת אקטוארית, כאשר הערכאה השיפוטית ממנה מומחה אקטואר על מנת שישום את זכויות וחובות הצדדים תוך שמציע חלופות לאיזון הרכוש.

לתיאום פגישת ייעוץ מוזמנים ליצור עימנו קשר.