אהבה עיוורת
את הסיפור הזה הבטחתי ללקוחה שנכנסה למשרדי השבוע, כרוח סערה והצהירה בגאון, הגיע תורי, עכשיו עלי את הסיפור לשבת את תכתבי.
הסיפור שלה החל לפני כארבע שנים,
אישה בשלהי גיל 30. כבר בת 38 רווקה, שעון החול התחיל לתקתק במהירות מעיקה. היא כל כך רצתה להקים משפחה, רצתה בעל וילדים שיתרוצצו סביבה.
אישה חכמה, מלומדת, עם קצת מזל הייתה יכולה להיות ממש מסודרת. רצה המזל והיא הכירה בחור, מבוגר ממנה בשני עשורים, אבל האהבה עיוורת, כך אומרים.
התחילו קשר, ניהלו מערכת יחסים, לא סטנדרטית בכל המובנים. האורות האדומים דלקו בדרך קבע, אפילו לא בהבהוב, אך העיניים היו עצומות לרווחה והיא סרבה בכל תוקף לקבל את העובדה שהוא לא בשבילה.
לא הקשיבה למשפחתה היקרה ולא לחברותיה, וכך היא נסחפה להרפתקאה לא נעימה בלשון המעטה. ניהלה קשר עם בחור, שהיו לו שישה ילדים משש נשים שונות, ממש "גואל רצון" מקומי, ועוד נלחמה עליו כאילו הוא אלוהי. מה לא היה שם, אלימות בלי סוף, אלימות רגשית, אלימות פיסית, אלימות כלכלית, זר של אלימות מכל "טוב". תלונות במשטרה, צווי הרחקה ובכל הטוב הזה היא גם להריון נכנסה.
בפעם הראשונה, ההריון לא צלח והיא לדכאון צללה. רצה הגורל ובפעם השניה היא הביאה לעולם, בעזרת "גואל רצון" כמובן נסיכה יפייפיה.
מערכת יחסים סבוכה לכל הדעות, לא בריאה בעליל, ולתוך העולם הזה נולדה תינוקת קטנה, שצריך אותה להאכיל, לגדל, לחנך, להעניק לה רשת ביטחון, לתת לה הגנה וסביבה טובה לגדול.
מאז ועד היום הם פקדו את בית המשפט בדרך קבע, מלחמות על אחריות הורית, על הסדרי שהות, על מזונות הקטינה, אבל בעיקר הם היו עסוקים במלחמות האחד בשניה.
מערכת יחסים עקומה, פעם הגיעו מאוהבים ומחובקים לדיונים בבית המשפט, ופעם אחרת הגיעו טעונים וכעוסים, ניהלו מלחמת עולם, והכל לעיניהן המשתאות של באות כוחם. נשמעו איומים בלי סוף, "אני אקח לך את הילדה", "אני אגדל אותה" ובכל כמה חודשים עלתה הצעה חדשה, "תוותרי על המזונות, ואוותר על הילדה". והילדה היא כל עולמה, של אמא שכל כך רצתה משפחה.
הרווחה הייתה מעורבת משך כל ההליך בשל גילה הצעיר של הקטינה, ובשל ניצני מסוכנות, וכל הסדרי השהות התנהלו במרכז קשר, תחת עינה הפקוחה של העו"סית לסדרי דין, כי האם פחדה את הקטינה להשאיר לבדה עם אותו "גואל רצון", אבל בל נשכח, זה אבא שלה. ככל שהתעקשתי איתה יותר, שלא תוותר, שתשתף פעולה, כי הקטינה את אביה צריכה להכיר, היא תמיד אמרה לי "את לא מבינה, הכל בשבילו זו הצגה אחת גדולה".
הוא רוצה להתנקם בי ולהראות שליטה, כמו שהוא שלט בכולן, ויש לו היסטוריה עצומה. הילדה לא באמת מעניינת אותו, הוא רוצה רק להזיק, את תראי, היא אמרה לי, יום אחד הוא פשוט יפסיק, כשיבין שאין לו תועלת בכך וכשלא יצטרך לשלם מזונות, הוא יסגור את הדלת ואת הקטינה לא ירצה לראות.
האמת, הייתי סקפטית, בכל זאת אבא לא יוותר כך על ביתו, והקשר עם שני ההורים, הוא קשר חשוב להתפתחותם של ילדים. אבל גם אני עדיין , אחרי כל כך הרבה שנות ייצוג יכולה לטעות.
השבוע האדון שלח לבית המשפט הודעה כי הוא מוותר על האפוטרופסות, הוא מבוגר וחולה ובגדול נמאס לו לנהל הליכים, כי הוא את האם בניכור הורי מאשים. יש אנשים כאלה, שתמיד מאשימים את הסביבה, כמו אותו רקדן שמאשים את הרצפה העקומה, כי המילה אחריות אישית לא כלולה בלקסיקון, ובשביל מה לקחת אחריות, עדיף שעל אחרים היא תיפול.
בקיצור ולעניין האב ביקש להעביר לאם את מלוא הסמכויות ההוריות, שתגדל את הילדה לבדה, כי הוא יוצא מהתמונה.
וכך קרה שהלקוחה צדקה. את רואה? היא הטיחה בפני, אמרתי לך אני את ה"סחורה" היטב מכירה.
אז ההליכים הגיעו לקיצם ואולי עכשיו האם והקטינה יזכו למעט שקט ושלווה, כי החשוב מכל שהקטינה תגדל בסביבה טובה ולא רעילה. אולי כשהקטינה תגדל ותהיה ברת דעת ובעלת דיעה, היא תבקש בעצמה להכיר את אביה, שחולק איתה מחצית מהגנטיקה בגופה.